תעודות הצטיינות לכוללללם?

לפני כמה ימים התקשרו אלי מבית ספר גדול וביקשו ש"ממש דחוף, כי המסיבת סיום היום...", אדפיס להם תעודות הוקרה לתלמידים המצטיינים. אחרי בקשת הסליחה שלהם על ההתארגנות המאוחרת, נשארתי במשרד כדי להדפיס וחשבתי לעצמי שזה יקח כמה דקות... שהרי כמה זמן יקח להדפיס כמה תעודות מציינים? רק אחרי ששלחתי את החומר להדפסה, אוטומטית, שמתי לב שמדובר במאות על גבי מאות של "תעודות הצטיינות". למעשה, כל תלמיד ותלמיד בבית הספר קיבל תעודה על "הצטיינות" במשהו... החל מסתם הצטיינות במתמטיקה או גמרא ועד להצטיינות ב"עידוד הכיתה", "שמחה", "השתדלות בשירה" ועוד... לא היה תלמיד ללא תעודה. מה שסחב את ההדפסה אל תוך הלילה.

אז מלבד ההערכה הכנה למורי בית הספר, שישבו וחשבו על מאות תחומי "הצטיינות שונים", וחלקם משונים. לדעתי יש כאן גם בעיה פוסט מודרנית חריפה. בראש ובראשונה נדמה לי שזה לא ממש עובד... שהרי התלמידים רואים שכולללללללם קיבלו תעודות. ומה באמת שווה הצטיינות כזו? אם כי, כמובן, אני לא מוסמך לשקול את השיקולים החינוכיים הספציפים שאולי מצדיקים כל מקרה לגופו. אבל בכל זאת- השוואה של כולם, ההגדרה ש"אין טוב" ואין רע, ואין מצטיין או פחות... היא מורשת פוסט מודרנית בעייתית ביותר. זה מתחיל, כמובן, מאמת בסיסית שכולם שווים, אולם בעולם האמיתי אין לכך זכר. אף אחד לא יקבל לעבודה מישהו בגלל שהוא "מצטיין בשירה" או "בעידוד חבריו ללימוד פורה". ואף בנק לא יתן משכנתא למי שכישוריו הם "מצטיין בחייכנות ורצינות ביציאה להפסקות". זה לא קורה. ומחיקת ההגדרה בין טובים, למי שטובים פחות, בין משקיעים למי שלא, ואפילו בין מסוגלים למסוגלים פחות היא בעיה. אין ספק שבתי הספר שלנו הם מכווני אג'נדה בענין הזה. והם היום יודעים לטפל היטב ב"חריגים", יותר מאי פעם. אולם מדובר בעיקר וכמעט תמיד על "חריגים מלמטה". המצטיינים, אלו שנושאים על גבם עול חברתי, לימודי, הצטיינותי- הם בדרך כלל נופלים בין הכיסאות ואינם מוערכים כיאות.

יש בעולם טוב ופחות טוב, יש מצטיינים וכאלה שלא, וחיזוק הטוב הוא משימה לא פחות חשובה מאשר חיזוק החלש. גם הטובים צריכים כח, וצריכים חיזוק ובעיקר צריכים, מלבד האחריות, הכרה וסמכות. שהרי אם כולם שווים- הרי אין טעם להצטיין. זה לא דרוויזנם אכזרי, זו דרך שבה מציבים יעדים ריאלים של שיפור לכולם.